היא התקשרה אלי מייד אחרי החג הראשון.
"אני מבקשת לפגוש אותך. זה דחוף."
חול המועד, אני לא עובדת בחג. ניסיתי לקבוע לה פגישה לעוד שבועיים, אבל שמעתי את הדחיפות בקולה. "גיליתי משהו חדש, נזכרתי במשהו נורא שקרה לי כשהייתי קטנה. אני חייבת לפגוש אותך".
הזזתי את כל התכניות וקיבלתי אותה לפגישה באותו היום.
היא גוללה בפני את החוויה הנוראית שעברה בהיותה ילדה קטנה, התעללות מינית ואונס אכזרי. היא לא סיפרה אז לאף אחד בעולם, הנפש שלה העדינה לא יכלה להכיל את כל זה והדחיקה. ועכשיו, הרבה מאד שנים אחרי, זה צף ועלה מתוך משהו ששמעה ופתאום הזכיר לה. כל המראות, הקולות והתחושות צפו ועלו בבהירות רבה.
פתאום הכל התחבר לה. חוסר היכולת ליצור קשר עם בני המין השני בהיותה צעירה יותר, והניתוק שהיא חווה בכל פעם שהיא נכנסת למיטה עם בן זוגה. התחושה שהיא לא מחוברת לגוף שלה, שהיא לא יכולה בכלל להנות מכל הענין. מקבלת את זה ש"זה חלק מהזוגיות", אבל לא באמת מבינה "למה מישהו שאוהב אותי ירצה להכניס לתוכי את הדבר הזה שלו"…
ישבנו שלוש שעות, בלי להרגיש בכלל איך הזמן עובר.
בתהליך של דמיון מודרך, פגשנו את הילדה הקטנה שהייתה, חיבקנו אותה, תמכנו בה,
ובעיקר עזרנו לה לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת.
ומה שעלה שם, יכול מאד לעזור לכל אחת שעברה אי פעם משהו דומה:
עזרנו לילדה הקטנה להחליף את התחושה שהיא דוחה ושהגוף שלה דוחה,
בתובנה שהיא מהממת וזה הוא הדוחה, שעשה מעשה דוחה.
אל תערבבי!
החלפנו את את התחושה שהיא מעכשיו "שונה, פגומה ולא מגיע לי לחוות שום דבר טוב שקשור במקום הזה שם למטה", בתובנה העמוקה ש:
לא משנה אלו חוויות את עוברת,
את תמיד נשארת מבפנים טהורה ונפלאה!
ואת ראויה לכל הטוב שבעולם!
את ראויה לחיות חיים טובים ולחוות זוגיות טובה,
ומיניות מהנה מענגת ומספקת!
כשסיימנו את המפגש הדמיוני עם הילדה הקטנה, היא היתה נרגשת ושמחה, מצפה לכל החוויות הטובות שעומדות לקרות לה כשתהיה גדולה.
בשיחה שאחרי, סיכמנו שהיא לעולם יותר לא תאלץ את עצמה לעשות מה שלא מתאים לה. במיוחד במיטה!
לאף אחד אין זכות לאלץ אותך לעשות מה שלא מתאים לך.
גם לא לך עצמך 🙂
את חופשיה לנסות ולחוות מה שכן מתאים לך.
את חופשייה תמיד לנסות משהו ולהתחרט,
ולהחליט שזה בעצם לא מתאים לך.
יש לך את כל החופש בעולם לשנות את דעתך בכל יום, בכל רגע נתון.
במשך החיים אולי דברים שפעם לא התאימו לך יוכלו להתאים לתקופה אחרת בחייך, ולהיפך.
הכל בסדר!
האישה המקסימה יצאה בסוף הפגישה עם תחושה שמשהו מהותי נפתח אצלה באיזור בית החזה. האוויר שוב יכול להכנס פנימה ולא נתקע. "משקולת כבדה של בושה הוסרה מעלי היום".
ואני יצאתי בתחושה של הוקרת תודה עצומה, על היכולת שלי להיות מחוברת לעצמי וליקום,
ועל העזרה המדוייקת שקיבלתי כדי לעשות עוד קצת טוב בעולם הזה.
שהרי בסופו של דבר, אני בסך הכל צינור…
וכל כך סמלי שכל זה קרה דווקא בחג הפסח.
שהרי איזה מועד טוב יותר לניקוי כל כך עמוק ויסודי,
איזה מועד טוב יותר לצאת בו משיעבוד של תחושות ואמונות קשות ומעכבות,
לחירות של אור, שמחה, קלילות וחושניות?
היום כבר קיבלתי ממנה מייל משמח. היא כתבה לי:
"אתמול כבר הרגשתי שונה, ממש הרגשתי את השימחה וההתרגשות מהמגע והקרבה והיתי נוכחת :)"
אני כל כך שמחה בשבילה!
מאחלת לכם ולכל המשפחה מועדים לשמחה,
נצלו את מזג האויר הנפלא כדי לטייל, להיות עם המשפחה,
והכי חשוב – להנות מכל רגע.
כי יום שבו לא נהננו, הוא יום מבוזבז 🙂
שלכם,
שירי
שירי מופלאה!
איזו מתנה אדירה הענקת – חיות אמיתית ומוקירת תודה!
תודה מרב,
אני מאד מקווה שהמסרים החשובים האלו יגיעו לכמה שיותר נשים שעברו חוויה דומה.
מדהים …מרגש… כמה שאפשר לשנות גישה שפוגשים את המטפל הנכון . את הרבה מעבר להיות ״ צינור״ -הרגישות והמקצועיות שלך איפשרה את התהליך . מקווה שנשים רבות יקראו את הפוסט …
שירי יקרה !
את מדהימה !!!
תענוג לראות איזה מלאכת קודש מופלאה את עושה ובכזאת מקצועיות ואהבה.
תודה רבה.
מדהים!